כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' עבד אל חלים

החלטה

בפניי התנגדות לביצוע תביעה לסכום קצוב.

התביעה הוגשה בגין יתרת חוב לחברת האשראי, בגין רכישות אותן ביצע המבקש באמצעות כרטיס אשראי מסוג Active אותו הנפיקה לו התובעת.

התובעת טוענת כי המבקש ביום 19/4/07 חתם המבקש על בקשה לקבלת כרטיס אשראי כנ"ל, שמשמעותו חיוב חודשי של סכום קבוע, כפי שנקבע בין הצדדים (ללא קשר לרמת הקניות באותו חודש), במקרה הנדון סכום החיוב החודשי היה 200 ₪.

המבקש טוען כי החיובים הנדרשים ממנו הינם חיובים ביתר שכן, לטענתו, שילם את כל החוב בהעברות בסכומים ובמועדים שונים. ראוי להדגיש כי על המבקש להיכבד ולהיכנס לפרטי העניין, כדברי המלומד ד. בר-אופיר, בספרו, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית (2006) מעודכנת ומתוקנת, עמ' 155: "שורה ארוכה של הלכות חזרה וקבעה כי נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן, חייב להיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו, ואיננו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות. טענה סתמית על תשלום כסף בלי לפרט סכומים, חשבונות, מסמכים ונסיבות, איננה מספקת ואיננה מזכה אותו ברשות להתגונן".

במקרה שלפנינו, על אף שהגנת המבקש כמו גם תצהירו מנוסחים בצורה כללית ולא מפורטת, הרי שהוא צירף אסמכתאות לגבי התשלומים אותם ביצע ולגביהם הוא טוען.

בבואי לבדוק את מקור תביעתה של המשיבה, נתקלתי בקושי, שכן אין מסמך היכול ללמדני את סכום התביעה. המשיבה אומנם צירפה את פירוטי חיובי המבקש וכן צירפה את חשבוניות החיוב, אך בניסיוני לאתר את המקור נוכחתי כי לא החשבונית האחרונה (שהינה בסכום של 1,198 ₪ +חיוב הריבית החודשי בסך 16.80 ובסה"כ 1,204 ₪), ולא באף חשבונית מצורפת אחרת מופיע במדוייק הסכום הנתבע. גם בדפי החשבון שצורפו לא מופיע סכום סופי, ובעצם סכום קרן התביעה אינו נזכר באף מסמך. אדגיש כי תביעה לסכום קצוב היא תביעה לסכום כסף שניתן לקביעה ע"י חישוב חשבונאי פשוט וכדברי המלומד, ד. בר-אופיר, בספרו, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית (2006) מעודכנת ומתוקנת, עמ' 148: "המבחן לקביעת סכום קצוב הוא כי הסכום ניתן לחישוב אריתמטי פשוט, ללא צורך בשומה או הערכה". במקרה דכאן ניסיתי להגיע לחישוב, שיוביל לסכום התביעה, אך ללא הצלחה.

בדקתי את טענות המבקש לגבי התשלומים אותם ביצע, ומצאתי כי מתוך 6 תשלומים, אותם הוכיח המבקש ששילם, מופיעים בדף מצב החשבון המצורף לתביעה רק 4 (בניכוי עמלה בסך 18.70 ₪ בעבור כל תשלום). לעומת זאת באף אחת מהחשבוניות שצירפה המשיבה לא רואים זיכוי בגין תשלומים אלו, ועדיין נותרים 2 תשלומים אותם שילם המבקש ועליהם צירף אסמכתאות, בסך כולל (בניכוי עמלה) של 850 ₪, שלא הוכח כי הופחתו מהחוב הנתבע.

בבואי לבדוק את טענת המשיבה לגבי אי כיבוד הוראת הקבע של המבקש, גם כאן לא פורט או הובהר מועד הפסקת כיבוד הוראת הקבע של המבקש, כיוון שבכל החשבוניות שהוצגו, נראה כאילו הוראת הקבע ממשיכה כסדרה שכן ישנה הפחתה בכל חשבונית בסכום הקבוע בסך 200 ₪.

מאחר שהמשיבה לא הציגה מסמך המעיד בצורה מדוייקת על הסכום הנתבע, וכן לא הציגה אפשרות לביצוע חישוב חשבונאי המביא לתוצאה הנתבעת, ומאחר וההפרש בין סכום החוב האחרון המופיע בחשבוניות, 1,198.06 ₪, לסכום התשלומים שאינם מופיעים ברישומי המשיבה, 850 ₪, אינו משמעותי, אני מקבלת את בקשת הרשות להתגונן בטענותיה, ללא דיון וללא צו להוצאות.

ניתנה היום, ז' שבט תשע"א, 12 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: